בן - בטחון (1989) בע"מ נ' דמרי ואח'

החלטה

1.לפניי בקשת הנתבעים לחייב את התובעת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם.

בהמשך להחלטתי מיום 7.9.11, ציין ב"כ הנתבעים ומיקד טיעונו בכך שעל הבקשה חלה הוראת סעיף 353 א' לחוק החברות.

2.התובעת בתגובתה לבקשה מציינת, בין היתר ובתמצית, כי אין בה כל ממש. לטענת התובעת היא נוסדה בשנת 1989 כחברת אבטחה בפריסה ארצית, מעסיקה מעל 1,000 עובדים ורווחיה מסתכמים במיליוני שקלים בשנה, אך כגוף פרטי היא "אינה מוכנה לחשוף את רווחיה ועל כן אין מוצגים מסמכים בתמיכה לאמור בתגובה". לשיטת הנתבעת, עצם התנהלותה והיקף פעילותה מלמדים על יכולה לעמוד בכל סכום של הוצאות.

3.תגובת הנתבעת נתמכת אף בתצהיר הגב' רונית פינקלשטיין, סמנכ"לית בחברה, אשר אף ציינה בתצהירה כי בבעלות התובעת דירה בבאר-שבע אשר שוויה אינו פחות מ- 40,000 $ (ר' גם סע' 9 לתגובה).

4.סעיף 353 א' לחוק החברות קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערבה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

5.יצוין, כי בטרם שהוחק חוק החברות ולאחריו התיקון אשר הוסיף את סעיף 353 א' לעיל, היה בתוקף סעיף 232 לפקודת החברות [נ"ח] אשר קבע, כי כאשר תובעת הינה חברה השיקול ההכרחי והיחיד לחיוב במתן ערובה הינו חוסר יכולתה של החברה לשלם את ההוצאות במקרה שהנתבע יזכה בדין והתקיימה חזקה לפיה יש לחייב חברה במתן ערובה להוצאות אלא אם כן קיימים טעמים לסתור (ר' רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת פ"ד מד(1) 647, 650; רע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות פ"ד מז(2) 192).

6.באשר לסעיף 353 א' לחוק החברות התקבלה כעיקרון הגישה, כי סעיף זה קובע חזקה לפיה תחויב חברה בתשלום ערובה להבטחת הוצאות נתבע/ת בתביעה שהגישה (ר' רע"א 6176/09 התחלת ים אילת נ' הרפסודה הלבנה באילת (27/8/09); רע"א 10905/07 נאות אואזיס נ' זיסר (13/7/08)).

7.ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה נ' בנק הפועלים (11/2/09) נפסק, בין היתר, כי מאחר וסעיף 353 א' הינו חלק מדבר חקיקה ראשית מאוחרת, הוא גובר על הוראת תקנה 519 לתקסד"א, שהינה בגדר חקיקת משנה מוקדמת ויש לבחון סעיף זה על רקע תכליתו. ביהמ"ש קבע כי החזקה הניתנת לסתירה שהוגדרה בפרשת אויקל לעיל, הוגמשה מעט וכי עלה משקלן של זכויות היסוד החוקתיות (זכות הגישה לערכאות וזכות התובע והנתבע לקניינם).

8.התובעת בענייננו הינה חברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת, על כן קיימת חזקה הניתנת לסתירה, לפיה עליה ליתן ערובה להוצאות מקום שהיא מגישה תביעה. נטען אמנם בתגובת התובעת ובתצהיר התומך אותה, כי התובעת במצב כלכלי איתן אך לא הוצג כל תיעוד התומך באמור. אף העובדה, כי בבעלות התובעת דירה בבאר-שבע אינה יכולה לסייע בידה וזאת מן הטעם שמימוש דירה אינו דבר של מה בכך וכרוך בהוצאות ובפעולות משפטיות.

9.על כפות המאזניים ניצבות זו מול זו שתי זכויות. האחת, זכותה החוקתית של החברה לגישה לערכאות ולהליך הוגן וממולה זכותם הקניינית של הנתבעים להחזר הוצאותיהם, אם יזכו במשפט.

בית המשפט הדן בבקשה להפקדת ערובה נדרש לאזן בין האינטרסים המנוגדים של תובע ושל נתבע. מחד עליו לדאוג כי גם תובע עני ובכללם פושט רגל וחברה בקשיים יוכלו לזכות לסעד משפטי המגיע להם ומאידך על בית המשפט לשוות לנגד עיניו גם את הנתבע אשר בסופו של הליך יקר ומייגע עלול למצוא עצמו לפני שוקת שבורה ובחוסר יכולת לממש את ההוצאות שתפסקנה לזכותו (ר' רע"א 10671/08 cme devices נ' קיסריה אלקטרוניקה (2/3/09)).

10.בנסיבות הענין, ולאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת כתבי הטענות, ובהינתן האמור, הנני מורה, כי התובעת תפקיד בקופת בית המשפט סך של 8,000 ₪ עד ליום 20.11.11.

11.לא תופקד הערובה במלואה ובמועד – תידחה התביעה.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"ב, 10 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: